בלוגצ'יק

כפי שסירה המתקרבת לנמל בעת סערה חייבת להוריד עוגן על מנת שלא להסחף עם הסופה, כך גם אנחנו, בעת סערה רגשית, צריכים "להוריד עוגן".

היום, אנחנו הולכים רק על מנת להגיע. כילדים, כשרק למדנו כיצד ללכת, הלכנו רק לשם ההליכה וההנאה שבכך. ניתן ורצוי ללמוד ללכת כך שוב.

קל לנו מאוד להכנס למאבקים פנימיים בין המחשבות והרגשות החיוביים שלנו לבין אלו השליליים, כמו משחק שח אינסופי. הפתרון הוא להיות כמו הלוח.

במיינדפולנס אנחנו מתרגלים איך להביא למודעות ולהסכים להיות עם רגשות לא נעימים מצד אחד, ומצד שני להזכיר לעצמנו שהם זמניים.

מיתוס 3: "אם אני לא מאושר אז אני פגום". אנחנו מקבלים כל הזמן מסרים שאם קשה לנו ואנחנו לא מאושרים, משהו לא בסדר בנו. אבל כמה אנשים "נורמלים" אנחנו מכירים שטוענים שקל להם בחיים?

מיתוס 2: "להיות מאושר פירושו להרגיש טוב כל הזמן". המילון מגדיר אושר כמצב של נעימות וסיפוק. אבל הדברים שגורמים לנו נעימות וסיפוק, כמו משפחה וקריירה, כוללים גם את כל שאר קשת הרגשות.

המיתוס הראשון על אושר: "אושר הוא המצב הטבעי של בני האדם". התפיסה השגויה הזו היא מלכדות שגורמת לרבים מאיתנו להיות אומללים. שכן המציאות - מורכבת בהרבה.

לרוב אנחנו מרגישים שאם רק נסיים את המשימה הזאת או רק נעבור את התקופה ההיא, אז נוכל להרגע. רק שמיד כשמסיימים, משימה חדשה מופיעה וקו הסיום מתרחק.

אנחנו בדרך כלל חושבים על העתיד כשלא טוב לנו בהווה, כדי להמנע ממגע עם הכאב. מבטיחים לעצמנו שמחר יהיה טוב יותר, ומתעלמים מהיום. אבל העניין הוא, שההווה מייצר את העתיד.

הרבה מהפעולות, המחשבות והרגשות שלנו במשך היום קורות על "טייס אוטומטי", בהעדר מודעות. כך נלקח מאיתנו למעשה החופש לבחור. הדרך לשינוי מגיעה מיצירת מודעות.

אצל רובנו יש מאבק פנימי מתיש בין הראש לרגש. שניהם גם משתנים לפי התנאים הסביבתיים, דבר המייצר בלבול. יש בתוכנו מקום שהוא עוגן: האמצע. המדיטציה מאפשרת לנו להתחבר אליו.

כשאנו רואים עצים שונים - אנחנו מקבלים כל אחד מהם כפי שהוא, מבינים שהוא תוצר של הגנים וסביבת הגידול שלו. אנחנו לא שופטים. אבל כשזה נוגע לאנשים, לעצמנו ולאחרים, קשה לנו לעשות את זה.