משא כבד
משל זן עתיק מספר על שני נזירים שצועדים יחדיו בדרך ועומדים לחצות נהר כשלפתע הם פוגשים באישה בבגדי כלולות יושבת ובוכה כיוון שאינה יודעת כיצד לחצות את הנהר.
אחד הנזירים מתכופף ומעלה את האישה על גבו ושלושתם חוצים את הנהר לגדה השניה. הנזיר מוריד את האישה והם ממשיכים לדרכם.
כעבור שעה של שתיקה אומר נזיר אחד לחברו " אתה יודע שאסור לנו לגעת בנשים, איך העזת לקחת את האישה הזו על גבך!!" הנזיר השני עונה לו "אני כבר מזמן הורדתי אותה, מדוע אתה ממשיך לשאת אותה על גבך? "
כשאנחנו נוכחים בכאן ובעכשיו קל לנו לדעת מה נכון לעשות מרגע לרגע וכיצד לא לשפוט את עצמנו ולשחרר את מחשבות העבר השליליות שכבר אינן משרתות אותנו.
האם גם אתם נושאים על גבכם דברים שמוטב היה לשחרר כבר מזמן?