למצוא את הדרך הביתה, אל הלב
כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת לחברה הכי טוב שלך "הכל בסדר, עשית כמיטב יכולתך" או "את חזקה, את תעברי את זה, אני יודעת"? וכמה פעמים, לעומת זאת, שמעת את אותו קול מנחם כשהיית את בעצמך בצרה?
אני חושבת שרובנו טובים בלהושיט יד תומכת למי שסביבנו. אנחנו יודעים להקשיב, להזדהות, להתמלא בחמלה סביב הכאב של האחר. אבל מול הכאב של עצמנו? שם לפתע אנחנו מועדים בקלות לשיפוטיות, לביקורת עצמית, ולניסיונות להדחיק, להתעלם או להאשים.
אחרי אתגר שלא צלחתם, כמו מבחן או מצגת בעבודה למשל או אולי מקום אחר בו אכזבתם את עצמכם מאוד... האם אתם יודעים לסלוח לעצמכם? להתייחס בהבנה? או שמיד תכעסו על עצמכם, תאשימו ותבקרו?
מסתבר שדווקא ברגעים האלה, שבהם הכי קשה לנו להיות חברים טובים לעצמנו, חמלה עצמית היא בדיוק מה שאנחנו הכי צריכים.
חמלה עצמית היא היכולת להתבונן בסבל הפנימי שלנו בעיניים אוהבות. להכיר בו, לאפשר לו להיות שם, לחבק אותו בחום. במקום להאשים את עצמנו או לבקר, אנו מזמינים את עצמנו להקשיב פנימה בסקרנות עדינה, ולהיענות לכאב בטוב לב. בדיוק כמו שלעולם לא הייתם אומרים לחבר טוב "איזה גרוע היית! אני לא מאמין! מהקורה לך?!", כי ברור לנו שזה לא מועיל, כך גם בדיבור הפנימי כלפי עצמנו רצוי ללמוד איך לרכך.
מדיטציית RAIN ,אשר פיתחה הפסיכולוגית תארה בראך, עוזרת בדיוק בתרגול הזה ומלמדת אותנו להפנות מבט פנימה אל הרגשות והתודעה במטרה להביא יותר שיח פנימי של חמלה עצמית. המודל מבוסס על ארבעה שלבים מרתקים:
Recognize - R: לזהות מה שקורה בפנים, אילו רגשות ותחושות עולים? למשל, "אני מרגישה מתח", "יש בי פחד", "אני מאוכזבת מעצמי".
Allow - A: ואז לאפשר למה שעולה פשוט להיות שם, בלי מאבק. לומר "כן" לחוויה, גם אם היא לא נעימה.
Investigate - I: לחקור אותה בסקרנות עדינה - איפה היא מורגשת בגוף? מה המסר שהיא רוצה להעביר? מה יושב מתחת לכל התחושות?
Nurture - N: ולבסוף, לשאול את עצמנו מה אנחנו הכי צריכים עכשיו, ולתת לעצמנו בדיוק את זה. מילה טובה, מגע מנחם, או אולי פשוט מבט של הבנה בעיניים.
אלה אולי צעדים קטנים, אבל עם התרגול הם יכולים להוביל אותנו הביתה - אל המקום בו אנחנו תמיד בצד של עצמנו, תמיד אהובים, מסכימים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולהרגיש שלמים עם עצמנו.
אז בפעם הבאה כשאתם מוצאים את עצמכם במקום של קושי, נסו להיזכר - מה הייתם אומרים לחבר או לחברה שלכם במצב כזה? ואז תפנו בעדינות את אותה אהבה וחום פנימה, אליכם.
צעד קטן בכל פעם, בדרך חזרה הביתה.
אני חושבת שרובנו טובים בלהושיט יד תומכת למי שסביבנו. אנחנו יודעים להקשיב, להזדהות, להתמלא בחמלה סביב הכאב של האחר. אבל מול הכאב של עצמנו? שם לפתע אנחנו מועדים בקלות לשיפוטיות, לביקורת עצמית, ולניסיונות להדחיק, להתעלם או להאשים.
אחרי אתגר שלא צלחתם, כמו מבחן או מצגת בעבודה למשל או אולי מקום אחר בו אכזבתם את עצמכם מאוד... האם אתם יודעים לסלוח לעצמכם? להתייחס בהבנה? או שמיד תכעסו על עצמכם, תאשימו ותבקרו?
מסתבר שדווקא ברגעים האלה, שבהם הכי קשה לנו להיות חברים טובים לעצמנו, חמלה עצמית היא בדיוק מה שאנחנו הכי צריכים.
חמלה עצמית היא היכולת להתבונן בסבל הפנימי שלנו בעיניים אוהבות. להכיר בו, לאפשר לו להיות שם, לחבק אותו בחום. במקום להאשים את עצמנו או לבקר, אנו מזמינים את עצמנו להקשיב פנימה בסקרנות עדינה, ולהיענות לכאב בטוב לב. בדיוק כמו שלעולם לא הייתם אומרים לחבר טוב "איזה גרוע היית! אני לא מאמין! מהקורה לך?!", כי ברור לנו שזה לא מועיל, כך גם בדיבור הפנימי כלפי עצמנו רצוי ללמוד איך לרכך.
מדיטציית RAIN ,אשר פיתחה הפסיכולוגית תארה בראך, עוזרת בדיוק בתרגול הזה ומלמדת אותנו להפנות מבט פנימה אל הרגשות והתודעה במטרה להביא יותר שיח פנימי של חמלה עצמית. המודל מבוסס על ארבעה שלבים מרתקים:
Recognize - R: לזהות מה שקורה בפנים, אילו רגשות ותחושות עולים? למשל, "אני מרגישה מתח", "יש בי פחד", "אני מאוכזבת מעצמי".
Allow - A: ואז לאפשר למה שעולה פשוט להיות שם, בלי מאבק. לומר "כן" לחוויה, גם אם היא לא נעימה.
Investigate - I: לחקור אותה בסקרנות עדינה - איפה היא מורגשת בגוף? מה המסר שהיא רוצה להעביר? מה יושב מתחת לכל התחושות?
Nurture - N: ולבסוף, לשאול את עצמנו מה אנחנו הכי צריכים עכשיו, ולתת לעצמנו בדיוק את זה. מילה טובה, מגע מנחם, או אולי פשוט מבט של הבנה בעיניים.
אלה אולי צעדים קטנים, אבל עם התרגול הם יכולים להוביל אותנו הביתה - אל המקום בו אנחנו תמיד בצד של עצמנו, תמיד אהובים, מסכימים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולהרגיש שלמים עם עצמנו.
אז בפעם הבאה כשאתם מוצאים את עצמכם במקום של קושי, נסו להיזכר - מה הייתם אומרים לחבר או לחברה שלכם במצב כזה? ואז תפנו בעדינות את אותה אהבה וחום פנימה, אליכם.
צעד קטן בכל פעם, בדרך חזרה הביתה.