עצרו שניה. קחו נשימה. שמתם לב פעם שיש לכם קול בתוך הראש? קול שמדבר כל הזמן, ולא מפסיק לרגע? יש לו דעה על כל דבר, הוא ביקורתי ושיפוטי והוא לא סותם אף פעם.
הקול הזה גונב אותנו כל הזמן. הוא גונב אותנו כשהוא חושב על מה יהיה, הוא גונב אותנו כשהוא נזכר במה היה, כשהוא מתכנן תכנונים, פותר בעיות שהוא עצמו יוצר וגונב אותנו כשהוא חוזר על אותן מחשבות שוב ושוב ושוב ושוב.
הקול הזה הוא הראש שלנו, אבל הוא לא אנחנו.
אז אם אנחנו לא הראש הזה, אז מי אנחנו? אנחנו אלו שמסוגלים להתבונן ולהקשיב לקול הזה מהצד. זוג עיניים, נוכחות.
הראש הוא כמו קוף שמקפץ מענף לענף וגונב אותנו מהנוכחות ברגע הזה. אבל ברגע הזה נמצאת האמת והחיבור למה שקורה בחיינו מרגע לרגע. כשאנחנו שקועים במחשבות אנחנו מפספסים את מה שקורה כאן ועכשיו.
מחקרים מראים שכשאנחנו עושים דברים בנוכחות מלאה אנחנו הרבה יותר מאושרים מאשר כשהמחשבות שלנו נודדות. כשמתרגלים מדיטציה ומיינדפולנס, בעצם מתרגלים להיות נוכחים יותר בכאן ובעכשיו, ומלמדים את הקופיף הפנימי לנוח קצת. כשהראש לומד להרפות, קורים דברים נפלאים.